החיים בכפר

גלינג גלינג גלינג – השעה שש בבוקר, השעון המעורר מצלצל. אני קמה מהמיטה ומתקלחת, לוקחת ספר ויוצאת מדירת הצוות. דשא ירוק פרוס מולי, על עלי העצים עוד מנצנצות טיפות הטל. הכל שקט. אני מתיישבת על ספסל, קוראת ספר. שומעת דפיקות על אחד העצים ורואה נקר. נשמע חלומי? בערך כך מתחיל כל בוקר בחיים שלי בשנה וחצי האחרונה פה, בכפר רפאל.

כבר כשהייתי בת 17, ידעתי שאני באה לכפר רפאל, לפחות לשנה אחת של התנדבות. עבודה עם אוכלוסייה של חברים משכה אותי מאוד. אז לא תיארתי לעצמי כמה תשפיע עלי החוויה המדהימה הזאת; והיא עודנה משפיעה על חיי.

אחרי חצי שנת חיים בכפר החלטתי, שאני רוצה להישאר עוד. הרגשתי שהזמן הקצר הזה היה רק התחלה של משהו גדול, שיש לו פוטנציאל להתרחש. פנינה, החברה שאיתה אני עובדת כבר קרוב לשנתיים, ואני רק התחלנו להכיר זו את זו, וכבר אלך?

אחרי עוד תקופה של עבודה עם פנינה הרגשתי, שמשהו נתקע. חשבתי שאני לא בדיוק הבן אדם המתאים לעבודה עם פנינה. עברנו משבר. חשבתי לוותר, אבל בדיוק ביום ששטפתי בו כלים בכיור, פתאום הידיים, שאני מכירה כל כך טוב, נכרכו סביבי וקיבלתי חיבוק גדול. זו הייתה פנינה, כמו שרק היא יודעת לחבק – היא חייכה אליי. התהפכתי. ידעתי ששום דבר לא תקוע, שתמיד יש לאן לגדול ולהמשיך ושהקשר ביני לבין פנינה רק מתעצם עם הזמן.

החיים בכפר הם הרבה מעבר לטיפול היומיומי שלי בפנינה. הם למידה אינסופית של עצמי. החברים, שכל בוקר נותנים לי הזדמנות חדשה ודורשים ממני פנימית להתפתח, והקהילה האוהבת, שמכילה אותי כמות שאני ועוזרת לי בדרכי בחיים.

כשאני נוסעת מהבית שבו גדלתי חזרה לכפר לפתע אני מרגישה, שאני חוזרת לביתי ולא נוסעת ממנו.

שני ברטוב,
בית מדר

 

בניית אתרים עם מערכת ניהול תוכן